היא הגיעה אלי בעקבות המלצה ותחקיר של איזו תוכנית שהיא השתתפה בה. 

היא באה לצלם סצנה של כמה דקות משהו קצר 

בבוקר הגיעו לחווה, שני רכבים גדולים, עם המון אנשי צוות, ביניהם היו צלם ומקליט, 

היו כ 20 איש סביבה.

 הסוסים לא אהבו את ההמולה הזו. זה הלחיץ אותם האנשים היו מאוד לא מכווננים ולא מסונכרנים זה היה מעניין, כי בסדנאות שאני עורכת, מגיעים 20 איש וזה בסדר 

כנראה כי כולם באים להיטען אנרגטית,  ובאים עם כוונה טובה – intention להיות עם הסוסים. אבל פה היו אנשים מעולם השואו ביזנס,

הסתבר לי שהאנרגיות שלהם היו לא פשוטות, 

ביקשתי מכל מי שלא חייב להיות נוכח פיזית,מלבד הצלם והמקליט לא להיות ליד סוסים

השחקנית  נכנסה לסוסים שהגיבו לה בחוסר שקט,היא היתה עסוקה באיך היא תיראה בצילומים,  ולא התייחסה לסוסים עצמם. 

הסוסים  לא נטו לשתף איתה פעולה. 

איילת (הסוסה) לא רצתה להיות בנוכחותה, וכל הזמן הלכה לצד הרחוק של חצר האורווה,

הבאתי את שחר (הסוס) שהגיב בצורה דומה

ניכר היה שלא היתה כלל כימיה ורצון לריפוי

אלא שואו, שהסוסים לא התחברו אליו. 

ניסיתי להסביר לה על סוסים ושפת הגוף אך כל מה שעניין אותה זה איך זה נראה איך זה מצטלם

פתאום היא  עצרה, הסתובבה אלי, במקום לצלם, ואמרה לי:

 מה יהיה אם לא יזמינו אותי להופיע בתיאטרון ?

ואם אף אחד לא יבוא לראות את הסרטים שלי ?

ולא יזמינו אותי יותר למופעים ?

אז מה אני אעשה? מה יקרה לי ?

היא שאלה שאלה שכנראה הרבה אומנים שואלים אותה 

זה היה רגע  מאוד כנה, באותו הרגע שחר נעצר והביט בה, עמד בשקט, שפת הגוף שלו 

היתה עכשיו רגועה יותר, היה רגע של חיבור

של הבנה, ללא השואו. פשוט כנות אמיתית.