הריפוי בו עוסקת חכמת הקבלה הוא הריפוי של הנשמה
ושל הקשר בין הנשמה לבין התודעה והגוף.
זהו ריפוי שמשמעותו טיפול רוחני באדם ובשורש של כל
מחלותיו.
ע"פ הקבלה העולם נחלק לשניים – זה שנתפס בחמשת החושים שלנו, המכונה עולם האשליה או עולם הענפים,
וזה שמפעיל את אותם ענפים, השורש,
אותו עולם שאינו נתפס בחושים שלנו או נקלט בהיגיון שלנו.
מחלה היא למעשה תוצאה של דבר אחר שהתרחש בשורש, בעולם האמת.
כאשר אדם חולה הקבלה מניחה שקרו כמה דברים קודם לכן. ראשית, נוצרה בעיה רגשית או רוחנית הנקראת בפי המקובלים תיקון.
“תיקון” – משהו עמוק המתרחש בתוך נשמתו של האדם. חוויה שהיא מתחת לתת מודע ולא נפתרה באופן רגשי או רוחני, והופכת למשהו גשמי שעולה לפני השטח בצורה של חוסר איזון אנרגטי – משהו לא בסדר בחיינו אך עדיין איננו יודעים או מבינים מה בדיוק – ואם עדיין הדבר לא טופל הוא הופך למשהו גשמי עוד יותר שבא לידי ביטוי בצורת מחלה.
הריפוי:
רפואה הקונבנציונאלית מטפלת בסימפטומים (בענפים).
רפואה משלימה: ברמה עמוקה קצת יותר של הריפוי – באיזון האנרגטי
הריפוי האמיתי הוא כזה שצריך להיעשות בשורש עצמו, היכן שהתחילה הבעיה בחלק של הנשמה. ע"פ חכמת הקבלה , כל דבר שמניע את היקום מכיל את אור הבריאה וכל דבר שמונע בעולם זה בגלל הזרימה של האור דרכו,
והיכן שיש “עצירה” של האור, "קמט בנשמה" – דברים אינם זורמים כמו שצריך ונתקעים, זה מקום שיש בו חושך.
ה”תיקון” הוא שינוי דפוסי התנהגות, כדי שהתגובה הרגשית שלנו תשתנה ובעקבותיה המצב האנרגטי ברמת הנשמה.
וכרגיל ,בטבע וברואיו נמצאים כל הפתרונות.
התורה ממשילה את האדם לעץ:
" ִ כי הָ אָ דָ ם עֵץ ה שֶ ד ה" (דברים כ', י"ט)
כמו שלעץ יש צמרת נראית ושורשים שאינם נראים, כך לאדם
יש גוף נראה ונשמתו, שממנה שואב הגוף את חיותו, אינה
נראית. פגם בנשמה, בשורשים חייב להתבטא בענפים, בגופו
ובאיבריו של האדם.
לכן חיוני החיבור לטבע, לעצים, לצמחי המרפא, לבע"ח המרפאים את האדם ונשמתו.
וכידוע אלוהים והטבע הם אותו הדבר בגימטריא .
המרפא החשוב ביותר לאדם הוא הטבע,
בטבע יש את כל מה שהאדם זקוק לו כדי להיות בריא ,
או להחלים.
האדם המנותק מהטבע, משלם על כך בבריאותו הנפשית והפיזית.
כי כולנו עץ השדה….
האביב הוא זמן מצוין לצאת לטבע, הפריחות עדיין בשיא, הכל ירוק,
* לכן אני כל כך אוהבת את אנרגיית הסוסים-היא מגיעה ישירות מהטבע, ומרפאה ברבדים העמוקים של הנשמה
.